זלמנוביץ רות ז”ל

גבול עין השופט הוא עתה בניר עוז

לזכרה של רות שביט – מתוך עלון עין השופט.

“גבול עין השופט הוא עתה בניר עוז”, כך הכריז השק המזכיר בשיחת קבוץ, וה”פלוגות” יצאו לשנה אחר שנה. גם רות.

שם נישאה לזלמן, שם בנתה את חייה: משפחה, ילדים, עבודה, ספריה, חיים שלמים. לנו, ילדי “רימון”, רות היא אחות של יפתח.  יחד אנחנו נוסעים כילדים, האחים הקטנים, עם ההורים לשריד לראות את האחים הבוגרים מאיתנו בעשר שנים, מסתתרים מתחת למיטות במוסד החינוכי, רואים את הצגות הסיום ומחפשים אחר ה”אריות, נמרים” ששרים במקהלה.

בהשכבות, בחופש הגדול, שרות נורית ורות את “לא היו לו שום זכויות כמו חייל פשוט”, את ה”זמיר אל תפריע בשיר” ו”הפעם נשירה על פרח”.

ובטנטורה בקיטנה – “שאון התותחים נדם”, יחד עם נועם כמובן.

במשפחה שלנו רות היא הילדה שגדלה עם נועם, ואמא ויהודית – חברות הכי טובות.

הנה הם בתמונות:  נועם ורות ילידי ינואר 1935, בטיול, עירומים במקלחת, שתי האמהות עם הילדים, תמונות, תמונות.

בתאונה הקשה (1951) בה נפגעו יחזקאל שביט והסבא שלי (מאיר פאול), צפינו כילדים מבית הקומותיים.  ההורים נסעו לסיום השנה בשריד והתאונה קרתה ליד דליה.

עכשיו בניר עוז, רות בדרכה האחרונה, כמו כנס מחזורים:  ראשוני ניר עוז, גם אלה שעזבו, המשפחה הקרובה שלה מניר עוז, מעין השופט ומכל רחבי הארץ. וכל בנינו-חברינו מעין השופט שהיום בניר עוז.

מסע גדול הולך אחרי ארונה.  בפתח בית הקברות ערבות בוכיות, אדמת לס, קבר.  הרבה אבק ומרחבים.

מוסיקה נשמעת ממלאת את כל החלל.  הספדים.

האמא יהודית נתמכת ע”י רפאל.  מאיפה הכוחות האלה?

דברי השיר היפים, העצובים כל כך של יפתח.

עוד מוסיקה, פרחים, זרים וקבר.

“גבול עין השופט הוא עתה בניר עוז”. רות.

כתב: יגאל וילפנד